הניסוי של מילגרם

תקציר:

מילגרם הראה שהנטייה לציית לסמכות טבועה בנו.

פירושה של אחריות.

האם יש דרך למנוע מצב של ויתור על אחריות?

המטרה:

להראות שרובנו איננו מחוסנים מפני מעשי אכזריות ופקודות לא חוקיות, וכך – לנסות להתחסן מול מעשים כאלה.

השיעור:

אמירות שקשורות באחריות – הקדמה לניסוי של מילגרם

• חייל שמקבל פקודה להרוג אזרח לא עויין ששייך לצד השני-צריך לבצע זאת?
• "להיות אדם, פירושו לקבל אחריות" ("הנסיך הקטן").
• "העולם לא יושמד מאלה העושים רע, הוא יושמד מאלה המסתכלים מהצד ולא עושים דבר" (אלברט איינשטיין).
• אחריות פירושה – להחליט בעצמך, מה נכון, ומה-לא.
• בעד תשלום מתאים- אעשה הכל.
• כשאומרים לי מה לעשות, אני שוקל אם זה נכון או לא.

כל אחד מקבל דף עם האמירות, ובוחר אחת המתאימה לו.

בסבב, כל אחד מסביר מדוע בחר באימרה שלו.

המנחה:

בשואה, קרה דבר יוצא דופן, ונורא: אנשים (גרמנים) רצחו אנשים אחרים (יהודים, צוענים, ואחרים) בסיטונות, יום אחרי יום, מבלי שישאלו את עצמם- למה? או: האם אני רוצה בכך?

האם בתנאים מסויימים,ייתכן שכל אדם היה מסוגל לנהוג כך?

כאשר נודעו הזוועות, שאל את עצמו איש אחד בשם סטנלי מילגרם את השאלה הזאת. אבל הוא לא הסתפק בשאלה. הוא החליט לתכנן ניסוי אנושי שייתן תשובה על כך. בניסוי שותפו אנשים מקריים מהרחוב. אדם כזה, שקיבל תשלום על השתתפותו, היה יושב מול לוח של מתגים חשמליים, שעל כל אחד מהם כתוב מספר וולטים: "עשרה וולט", "עשרים וולט", וכו'- עד 450 וולט, שזו כמות שיכולה להרוג. חוטים מהלוח היו מחוברים לאדם אחר, שישב מעבר למחיצה. לאיש מהרחוב נאמר שזהו ניסוי, שבו עליו ללמד את האיש השני שפה חדשה. למשל: "כחול" פירושו "שולחן"; "אריה" פירושו "חדר"; וכו'. אם לאיש שמאחורי המחיצה- "התלמיד"- נאמרה המילה "אריה", הוא היה צריך להשיב: "חדר". אם לא ענה את התשובה הנכונה, יכול היה "המורה" ללחוץ על אחד המתגים החשמליים, וכך ללמד את "התלמיד" היושב מולו שעשה שגיאה.

אלא שהתרגיל היה מפוברק: בחוטים לא זרם זרם. האיש שהיה מחובר לחוטים- "התלמיד"- ידע זאת, אבל התנהג כאילו חטף זרם. האיש שלחץ על המתגים- "המורה"- לא ידע, והיה משוכנע שבחוטים זורם חשמל. הנה מה שקרה:

אני מציע לקרוא עכשיו בכיתה את הקטע על הניסוי, ורק אחר כך להראות את הסרטון. קטע הקריאה מבטא בצורה יותר חדה ואמיתית את רוח הדברים.

הניסוי:

ה"מורה" החמים הוא גבר כבד איברים, הנראה מודאג. שערו הכסוף טרם זמנו. הוא לבוש בחולצת פולו. הוא מנומס ביותר. זה עתה לחץ על מתג ה-180 וולט. מצלמה נסתרת מצלמת את ביצועו. התלמיד (אשר ניתן לשמעו אך לא לראותו , אינו אלא קול שמאחורי הקלעים): אי, אינני יכול לעמוד בכאב. אל תעשה את זה…

המורה (הסובב על כיסאו ומניע ראשו לשלילה): אני לא יכול לעמוד בזה. האם אתה לא שומע אותו צורח שם?

עורך הניסוי: כפי שאמרתי לך קודם לכן, ההלם עלול להכאיב, אבל –

המורה: אבל הוא צורח. הוא לא יכול לסבול את זה. מה יקרה לו?

עורך הניסוי (קולו מלא סבלנות, אך הוא ענייני): הניסוי דורש כי תמשיך, אדוני המורה.

המורה: אאאה, אבל, אממ, אני לא רוצה שהאיש הזה שם ייחלה… אתה מבין?

עורך הניסוי: בין אם התלמיד נהנה מכך ובין אם לאו, עלינו להמשיך בעבודתנו, ולעבוד על כל צמדי המילים.

המורה: אני מסרב לקחת על עצמי את האחריות. הוא יושב שם וצורח!

עורך הניסוי: חיוני בהחלט שתמשיך , אדוני המורה.

המורה (כשהוא מצביע על השאלות שעדיין לא שאל): נשארו כאן יותר מידי שאלות, לעזאזל, אם הוא לא ישיב עליהן נכון, נשארו יותר מידי. אני מתכוון, מי יקח על עצמו את האחריות אם משהו יקרה לאדון הזה?

עורך הניסוי: אני אחראי לכל מה שקורה לו. אנא המשך.

המורה: בסדר. (מתבונן ברשימת המילים). המילה הבאה היא "איטית – הליכה, נסיעה, רדיפה, מוסיקה , התשובה בבקשה. (קול זמזום מעיד על כך שהתלמיד אותת את תשובתו) . לא נכון. 195 וולט. "רדיפה". (זאמפף!)

התלמיד: תוציא אותי מכאן. הלב כואב לי! (המורה מתבונן בעורך הניסוי).

עורך הניסוי: אנא, המשך.

הלומד: (צורח) תוציא אותי מכאן, אין לכם זכות להחזיק אותי כאן. תוציאו אותי מכאן, תוציאו אותי, הלב כואב לי, תוציאו אותי!

דיברנו קודם על אחריות. כיצד נהג האיש בניסוי? ("המורה").

בעזרתו של מילגרם, הוא הסיר מעצמו את האחריות, והעבירה לעורך הניסוי- למילגרם. ברגע שהאחריות לא הייתה עליו, הוא היה מוכן ללחוץ על כל הכפתורים, עד העליון, שפירושו "סכנת מוות". כך נהגו 65% מהמשתתפים- "המורים".

מה המסקנה מכך?

שאנחנו, ברובנו, כאלה: כאשר מוסרת מעלינו האחריות, אנו מסוגלים למעשים נוראים, כולל להרוג.

המסקנות של מילגראם

לגבי רוב הנבחנים בניסויי המעבדה של מילגראם, נתפסה הנחתת ההלם המכאיב על מר וולאס, במעשה הכרחי, אך אם לא נעים, ויתר על כן – הכול עשו זאת מטעם מישהו אחר, ולמען המדע. עדיין היו קיימים מתח וקונפליקט. רוב המשתתפים בניסוי יישבו את הקונפליקט על ידי צמידות קפדנית למשימה וציות. אולם, אחדים התמרדו. מילגראם ניסה לשנות את תנאי הניסוי כדי לראות מה יביא להוצאתם של האנשים ממצב הסוכנות שלהם.

"התוצאות מדאיגות ביותר. הן מעוררות את האפשרות כי טבע האדם, או באורח מסויים יותר, סוג האופי שהחברה הדמוקרטית בארה"ב יוצרת, אינו מסוגל לשמור על אזרחי ארה"ב מפני התנהגות ברוטלית או יחס בלתי אנושי, על פי הוראתה של סמכות מרושעת. אנשים רבים עשו מה שאמרו להם לעשות, בלי כל קשר לתוכן המעשה ובלא הגבלות מצפון , כל עוד חשבו כי הציווי נבע מסמכות לגיטימית כלשהי.

אם, במחקר זה, יכול עורך ניסוי אנונימי לפקוד, ובהצלחה, על מבוגרים להכניע גבר בן 50 ולכפות עליו הלם חשמלי מכאיב חרף מחאותיו, ניתן רק לתמוה עד כמה מרחיקי לכת הם הדברים אשר הממשלה, על סמכותה ויוקרתה הגדולים עד מאוד, יכולה לפקוד על נתיניה".

עכשיו, אחרי שראינו איך באמת מתנהגים בני אדם – לא נאצים, ולא במלחמה; איך, כאשר מוסרת מהם האחריות ומועברת, כביכול, לסמכות אחרת, הם מאבדים את יכולת השיפוט המוסרית שלהם, השאלה שעולה היא: האם אפשר למנוע את המצב הזה של ויתור על האחריות? האם אפשר, ולו חלקית, להתכונן ולהתחסן מול המצב הזה?

• דיון.
• אולי הדרך הטובה ביותר היא – על ידי חינוך.

בתקופת השואה, היו אנשים שגם תוך סיכון עצמי גבוה מאוד, לקחו אחריות. אלו היו, בין השאר, אנשים שהצילו יהודים. שמעתם על כאלו? אלה הם חסידי אומות העולם. נראה עכשיו מי היו האנשים האלה, ומה הם עשו.

עבודה על חסידי אומות העולם

כל אחד או שניים יבחרו באחד מהאנשים האלה, יתאר את מעשיו ויסביר, במה התבטאה הבחירה שלו. העבודה- בהיקף של אחד עד שני דפי פוליו.