המטרות:
- לעשות היכרות עם רובי דמלין
- לנקוט עמדה כלפי דעותיה
השיעור
לכתוב על הלוח: "רובי דמלין".
* מי זאת?
הסיכוי- שלא ידעו.
* לשחק את "20 מי יודע" ( על 20 שאלות מותר למנחה לענות רק "כן" או "לא").
* לספר על רובי בקיצור.
* להראות הסרטון על רובי דמלין.
- רובי כאדם
* כיצד את.ה מתרשם.ת מהאישה הזאת?
* כיצד התרשמת מהסיפור על התלמידה שקודם פגעה ברובי, ואז באה וחיבקה אותה? למה היא עשתה זאת?
* בתחילה, היא סיווגה את רובי כשייכת לאוייב. אבל כששמעה אותה, הבינה שהיא אדם, כמוה, ושהיא רואה כל אדם בשלמותו,
ומכבדת אותו. את מקום השנאה החליפה האנושיות. רובי איננה "השונא", אלא אם שאיבדה בן, וממשיכה לאהוב אותו- ממש כמו
אימהות פלסטיניות.
קטעים ממאמר של קובי בן שמחון. מוסף הארץ, 25.9.09:
- דיון על מכתבה של דמלין
פתקים
להכין חמישה פתקים מכל סוג. כל תלמיד ייקח פתק אחד, וינמק אותו.
הפתקים:
* דמלין היא אישה אמיצה
* דמלין אינה מחוברת למציאות
* הם שונאים אותנו , ושום דבר לא יעזור
* אי אפשר להשלים בין אויבים
* האם היא רוצה שיעשו ממנה צחוק?
* היא מבזה את עצמה ואותנו
* כל נסיון להידברות הוא חשוב
* שלום עושים עם אויבים
דיון.
אני, כמשתתף בדיון: הנסיון של דמלין הוא תמים, אבל הוא מעורר המון הערכה. היא מאמינה באנשים, ובטוב שיש בתוך כל אחד מאיתנו- גם באויבינו. הפנייה הישירה שלה אולי איננה הדרך המתאימה, אבל עקרונית , זו הדרך להידברות ולהסכמות.
תשובת היורה
פגישה עם מחבל
במקום הפיגוע בוואדי חרמיה הוצבה אנדרטה לזכר הנופלים. בני משפחתו של דמלין מספרים כי הם ממעטים להגיע לשם. רובי ביקרה בוואדי במסגרת סרט שנעשה עליה, וערן הגיע בסיור משפחות שהתקיים זמן קצר לאחר האירוע.
ההשערות הראשוניות גרסו שהרוצח הוא צלף מיומן, והיו שטענו כי מדובר ביוצאהמחתרת האירית. לאחר שנתיים נלכד היורה – איש פת"ח בשם ת'אאר חמאד, שנידון ל-11 מאסרי עולם. במכתב ששלחה לו רובי בשנת 2009 היא דיברה על הצורך בפיוס וביקשה להיפגש איתו, עם האיש שהרג את בנה. כעבור זמן הגיעה תשובתו של חמאד, במכתב ששלח לכלי התקשורת.
".שנתיים וחצי חיכתה דמלין לתשובתו של חמאד, שהנחילה לה מיד מפח נפש. "לאחרונה הגיע אלי תוכן מכתבה של רובי דמלין, אמו של החייל דיוויד, שהוא אחד מעשרת חיילי הכיבוש שנהרגו בפעולה שבגינה נשפטתי ל-11 מאסרי עולם", כתב חמאד. "לא אוכל לפנות ישירות לאמו של החייל. לא מפני שקשה לי להעביר את תגובתי מבית הכלא, אלא מפני שידי ממאנת לכתוב בסגנון שמבטא במהותו את מדיניות הכיבוש, שמסרב להכיר ולהשלים עם זכויות בני עמנו. אני לא יכול לקיים דיאלוג עם מי שמתעקש להשוות בין הפושע לבין הקורבן ולהשוות בין הכיבוש לבין קורבנותיו. זוהי תגובתי למכתבה של הגברת רובי, בה אני מותח ביקורת על הסגנון הסרקסטי שלה כשהיא חושבת שבמלים אמוציונליות אפשר לפתור את הסכסוך הקיים זה עשרות שנים".
חמאד דחה בבוטות את היד המושטת של האם השכולה. "גברת רובי לא נימקה מה הביא את החייל דיוויד להתגייס", המשיך. "היא לא יודעת את עובדת הברזל, שבנה לא רק נטל חלק בעינוי בני עמי, אלא עמד בראש מבצעי ההרג והרצח. ממכתבה עולה כאילו היא חיה בכוכב אחר. היא שוכחת שהמנוח אבו-עמאר (יאסר ערפאת) קרא להשכין שלום לפני 35 שנה. ברצוני להזכיר לאמו של החייל דיוויד שההיסטוריה מוכיחה שעם שלא נלחם בכיבוש בכל האמצעים, לרבות בנשק, לא יוכל לקבל את זכויותיו. זה הלקח המתבקש כשמביטים בבעלי בריתכם האמריקאים שהושפלו בווייטנאם וזה הלקח מנסיגת הצבא שלכם מלבנון. עליכם להסיר את ידיכם מעל אדמתנו ומעל בני עמנו, ואם לאו, זוהי חובתנו להרוג את הרוצחים.
"הגברת רובי מודיעה שהצטרפה לארגון ההורים הפלסטינים והישראלים למען השלום, אחרי מות בנה", הוסיף חמאד. "זה ארגון של הורים שאיבדו את ילדיהם בזירת הסכסוך, כשהיא, רובי, נחושה בדעתה להשוות בין חללינו לבין הרוגיהם; כשהיא משווה בין בעלי הזכויות שנלחמים עליהן, לבין הכובשים. כפי שסירבתי לפנות ישירות לאמו של החייל, כך לא אוכל לייחל לפגוש אותה. אני לא יכול לפגוש בכובש אדמתנו על אותה אדמה. את הפעולה ביצעתי כחלק מהמאבק לחופש, צדק והקמת מדינה עצמאית, לא מתוך תאווה ואהבה לרצח. מעשי אלימות הם הכרח שכפה אותו הכיבוש ואני לא אסטה מדרך זו כל עוד הכיבוש קיים".
עבר
מה דעתכם על התשובה הזאת?
* דיון.
דעתי:חמאד רואה ברובי דמלין ובבנה אויבי עמו. אבל העובדה היא ששניהם פעלו למען הידברות ולמען השלום. חמאד פגע דווקא באנשים שרוצים בשלום, ושמתווים את הדרך לשלום. הפתרון שלו הוא כוח, וכוח רק יחריף את הסכסוך, ולא יסמן מוצא.