צרו קשר

    ּ

    הפרדה בין נשים לגברים

    תקציר:

    הצגת מקרים של הפרדה, ובקשת תגובה עליהם מן החניכים.

    קריאת הסיפור על אישה דתית שסירבה להיכנע להפרדה באוטובוס.

    המטרה:

    לנקוט עמדה כלפי ההפרדה.

    השיעור:

    * פנייה לבת – מי שמוכנה לענות:

    • מה הזכויות שלך, לעומת הבנים?
    • יש דברים שלך אסור לעשות, ולהם מותר?
    • באוטובוס, מותר לך לשבת בכל מקום?
    • ברחוב, מותר לך ללכת בכל מקום?
    • מותר לך ללבוש איזה בגד שאת רוצה?
    • מדוע?

    – כי כולנו נולדנו שווים, ולכל אחד הזכות לחירות ולשוויון.

    ציטוט ממגילת העצמאות:

    "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני מלא לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין."

    ומה קורה היום בארץ?

    – אפליית נשים גוברת והולכת, בשטחים שונים.

    להראות את צילום הפרסומת עם האישה, ואז-את הצילום עם המחיקה.

    מה דעתכם: מי עשה את זה?

    -חרדים.

    למה?

    -כי אסור להציג דמות אישה בפומבי. זה מגרה ומסיח את הדעת של הגברים הדתיים.

    שמעתם את האמירה: "קול באישה-ערווה"? מה פירוש?

    -קול האישה (כשהיא שרה) הוא כמו איבר המין שלה. הוא מגרה את הגבר.

    * בתל אביב הייתה יוזמה של משרד החינוך להפגיש בין בי"ס תיכון דתי לבי"ס חילוני.

    ביה"ס הדתי התנה זאת בשני תנאים:

    א. המפגש יתקיים בהפרדה בין בנים לבנות.

    ב. הבנות יחוייבו לבוא בלבוש צנוע.

    * הייתם מקבלים תנאים כאלה?

    התלמידים בביה"ס החילוני התארגנו, והודיעו להנהלה שהם דוחים את התנאים. המפגש בוטל.

    • הדף עם הקטעים. בחר קטע אחד. מה דעתך עליו?

    הקטעים:

    • בהזדמנויות חגיגיות, במקרים בהם יש לדתיים השפעה, שרים רק זמרים גברים, לא נשים.
    • השחתת דמויות נשים בשלטי פרסומת, בירושלים
    • חסימת מעבר להולכי רגל בזיכרון יעקב, המרחיק נשים מישיבה חרדית.
    • "שלטי צניעות" בבית שמש, שהולכים ומתפשטים בעיר, למרות הוראת בית המשפט להסיר אותם.
    • קיר הפרדה בין נשים לגברים באולם ההספדים בבית הקברות בעתלית.
    • עיתונים חרדיים מפרסמים את שמות העתונאיות לייד טוריהן רק באות אחת, או בשם גבר.
    • בהזמנות של שמחות של חרדים לא מוזכרים שמות הנשים: אם הכלה, אם החתן, סבתות ואמהות של הבר מצווה. תמיד כתוב: "ורעייתו".
    • נערות המתנדבות בסניף מד"א ברמת גן נאלצות ללכת הביתה ברגל או להישאר במשרד משום שנהגים דתיים בסניף מסרבים לעלות עם נשים לאמבולנס.
    • סבב: מה דעתך?

    עולה על אוטובוס, שבו הגברים (החרדים) יושבים מקדימה, והנשים- מאחור: מה היית עושה?

    • קריאת הסיפור של יוכבד באוטובוס.

     

    תמר רותם, "השבוע". הארץ, 23.12.11.

    רוזה פארקס האמיתית

    בשעת צהריים מלאת שמש, בתחילת השבוע, בקריה של חסידי גור באשדוד, עלתה אישה חרדית לאוטובוס הנוסע לירושלים, והתיישבה במושב השני מדלת הכניסה. היא עשתה זאת בטבעיות, כאילו היא נוהגת כך תמיד. אני התיישבתי במושב סמוך, הרבה פחות רגועה ממנה, מחכה בחשש למה שיקרה. ואומנם, עד מהרה התברר שהפעולה הזאת – בחירה במקום ישיבה- הופכת את נוכחותנו באוטובוס לבעייתית. בזה אחר זה עלו הנוסעים, ולפי הבעת פניהם אפשר היה לראות, שהעולם שלהם התהפך. די בכך שהאישה, יוכבד הורוביץ שמה, התעלמה מהכלל שבקוו 451 נהוגה הפרדה: החלק הקדמי שמור לגברים, והנשים יושבות מאחור. ולא רק שהיא אישה – היא אישה חרדית.

    יוכבד הורביץ לא עשתה זאת במקרה, אלא בהכרה מלאה, ובידיעה שזו זכותה. נערה חרדית שעלתה לאוטובוס בתחנה אחרת לא העלתה בדעתה שאישה חרדית תתייחס כך לצוו ההפרדה. כשראתה שהורביץ יושבת במושב השני, לחשה לה בדחיפות, כמבקשת להציל אותה: "מהדרין, מהדרין" (הקפדה על הטעם הטוב), וסימנה לה בידה שעליה לשבת מאחור. כשהורביץ לא הגיבה, הרימה מעט את הקול, ולבסוף עזבה אותה והמשיכה לחלק האחורי של האוטובוס, שם ישבו נשים אחרות.

    אחריה עלו אם ובתה, חילוניות. הן נעצרו לייד הורביץ ואמרו בחיוך: "מה, עוד לא גירשו אותך?"

    האוטובוס החל בנסיעה. "מהדרין, מהדרין", אמר גבר מזוקן בקול רם, מאחוריי. ואז, שוב, בצעקה: "מהדרין, מהדרין!" זו הייתה צעקה של אדם שנעלב, ומצפה שיקשיבו לו. "נשים אחורה", צעק, "אחורה, אחורה". הוא רעד מזעם. גבר חרדי שישב במושב הראשון ניסה להשקיט אותו, כשהוא שם אצבע על שפתיו, אבל הצועק לא נשמע לו. "אזור של גברים", המשיך לצעוק. "נשים אחו-רה".

    עתה הסתובבה הורביץ, ואמרה בקול רם וברור: "מה זאת אומרת אזור של גברים? אזור גאוגרפי? מה זה מהדרין? אתה מדבר על אתרוג? על לולב? בשום מקום בהלכה לא נאמר שלגבר אסור לשבת אחרי אישה", המשיכה. "מה שכן כתוב בתורה ובהלכה זה שאסור להשפיל את בני ישראל ובנות ישראל".

    התשובה הזאת, והביטחון העצמי של יוכבד, השתיקו את הצועק, וכמו בלון שיצא ממנו האוויר, לא אמר עוד דבר במשך כל הנסיעה.

    "זה שאומרים לאישה ללכת אחורה, ועוד חוזרים על כך כמו איזו סיסמה, זה מקומם", הסבירה יוכבד אחר כך. הביטוי "אחורה" מראה שזה העיקר. המילה הזאת מראה עד כמה הגברים מזלזלים בנשים. זה כמו בדרום אפריקה, שהשחורים היו כמה דרגות מתחת ללבנים. זה חילול השם גדול, להתנהג כך", היא מוסיפה. "התורה אוסרת עלינו בכל תוקף להתנהג ככה. זה נקרא "נבל ברשות התורה". אנשים משתמשים בכל מיני אימרות של חז"ל וכך מכסים את הרוע שלהם והשנאה שלהם לנשים. וזה הכי גרוע, כי נשים לא למדו את הדברים האלה, והן לא יודעות מה נכון ומה לא".

    בדרך מירושלים לאשדוד היה שקט יותר, אבל זה היה שקט מתוח. חסיד בעלז עם פנים חמורות שישב במושב הראשון התנועע במושבו באי נוחות זמן ארוך. הוא ניסה בכל כוחו למשוך את תשומת הלב של החסידים האחרים באוטובוס לאישה שישבה מאחוריו, אבל הם ישבו במרחק ממנו, כנראה כדי לשמור על מרחק מיוכבד, ולא אמרו דבר. לבסוף התקשר החסיד למישהו וסיפר לו ביידיש, בקול רם, שיש כאן נשים "משכילות", שבשבילו זה ביטוי גנאי, ואין מה לדבר איתן. והוא סיכם: "משוגע צום טוייט"-"מטורפות חסרות תקנה". מאוחר יותר, כשיוכבד דיברה בטלפון ביידיש, הוא כאילו קפא. התברר לו, להפתעתו, שזו אחת מהמחנה שלו.

    לפני שבוע וחצי, כשטניה רוזנבליט התיישבה בחלק הקדמי של האוטובוס באותו קו, וגברים צעקו עליה "שיקסע", והנוסעים סירבו להמשיך לנסוע, הארץ רעשה. אבל עם כל הכבוד למעשה שלה, המעשה של יוכבד הוא הרבה יותר אמיץ. המחאה שלה בפומבי, באוטובוס, עם שמה ותמונתה בעיתון, הוא כמו התאבדות חברתית. הורביץ מסתכנת בנידוי ובהחרמה בקהילה שלה. "יש לי מה להפסיד", היא אומרת. "ואם מישהו יטען נגדי שאני עושה חילול השם, אני אומר לו שההיפך, אני עושה קידוש השם. עשיתי זאת כדי שאנשים לא יגידו שהתורה מצווה לבזות ולהשפיל את האישה."

    כיום יש כ-40 קווי אוטובוסים של אגד, המשרתים את הציבור החרדי ונהוגה בהם הפרדה. הפרדה בכפייה אסורה, אך מאז שהחלה להתפתח ועד היום, איש בציבור החרדי לא העז לומר בגלוי שההפרדה היא הקצנה, ושהיא מפלה ומבזה נשים. לאה שוליץ, למשל, סבורה שמי שעולה לאוטובוסים הללו צריך לכבד את הכללים, "כי יש לו אפשרות לעלות על אוטובוסים בקווים רגילים. ואם כבר עולים לאוטובוס, מה נורא ללכת כמה צעדים אחורה?"

    "אנחנו לא מדברים על מרחק הליכה", אומרת הורביץ."אנחנו מדברים על רעיון. על העובדה שנשים אינן מריונטות. יש להן גוף, נשמה, יש להן רגשות. והגבר אמור לכבד את אשתו יותר מגופו. הרמב"ם אומר: "שיהיה אדם אוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו."

    למעלה

    השאר פרטים ונחזור אליך בהקדם

      ּ