צרו קשר

    ּ

     

    יום שבת 9/2/2013 כ"ט בשבט התשע"ג

    "האמת היא ארץ שאין אליה שבילים "

    ג'ידו קרישנמורטי

    לאהוד שמיר ליום הולדת 75 ,

    אני זוכר את השיעור הראשון שלך אצלנו , זה היה שיעור היסטוריה , אתה נכנסת לכיתה וכתבת על הלוח את המילה –

    למה ?

    אנחנו (כיתת "שחף") ישבנו בכיתה ולא ידענו מה לעשות , ידענו כבר שאתה מורה "אחר" , מורה "מוזר" ,הדברים הגיעו מקבוצת "חורש" ( אותם חינכת 3 שנים), אבל לשאלה שנכתבה על הלוח לא היה כיוון ברור ואנחנו נותרנו נבוכים .

    מהנגיעה הזו במבוכה , באי-הידיעה , באי-הבהירות, החלה התנועה שלנו יחד איתך, לדיבור שהיה בו משום ההיסוס וההשתהות , לא תנועה בנתיב ברור וחרוש .דיבור שראשיתו בשאלה רחבה, שאלה גדולה, שאלה שממוססת את הוודאות, שאלה ש"פוגשת" את האינרציה ואת המובן מאליו וממנה יכול לצוץ ולעלות משהו חדש . זה היה משהו מאד מרענן ומטלטל וכשאני נזכר בכך היום כ – 40 שנים לאחר אותו מפגש ראשון ומבעד ל"שדה" הכל כך משמים של החינוך היום, זה נראה כל כך נכון, כל כך ראוי,כל כך אותנטי וגם כל כך נועז .

    היית מצד אחד תוצר של החינוך-הקיבוצי (המעט) הנוקשה והאידיאולוגי ומצד שני היה בגישה שלך משהו שונה לגמרי ממה שהכרנו וחווינו והטעם הזה שלך אהוד השואל שאלות נוקבות ומטלטלות ויוצא מהן לשיח מתחדש , ספקני, מלווה אותי ב"שדה" גם היום בגילי הלא צעיר .

    ברמה האישית הייתה בך מצד אחד תערובת מיוחדת של ביישנות ומופנמות (לא היית מביט בעיניים של מי שדיברת איתו) ומצד שני עקשנות,נחישות והתעקשות על מפגש בין-אישי וכיתתי אינטימי וכנה .

    אני זוכר את עבודת-הגמר של דינה (בשן) על התהליכים החינוכיים שעברנו איתך ושוב-פעם כשאני מתבונן על התכנים החלולים והריקניים שממלאים היום את ה"מרחב" החינוכי יש בי געגוע אמיתי לטעם האמיתי והרציני שליווה את המפגש שלי/שלנו איתך .

    הרבה מאד "מים זרמו" מאז תחילת שנות השבעים בהוויה הקיבוצית ובהוויה הישראלית , הימים ההם נראים לי כאילו התרחשו לפני עידן ועידנים, המוסד-החינוכי שהיה פואמה פדגוגית מלאה ומשמעותית "התפוגג" בתהליכים שעברו על החברה-הישראלית ועל התנועה-הקיבוצית ועם זאת משהו ב"קול" שלך אז נראה לי נכון,ובעל משמעות וטעם גם היום וניצוץ ממנו מלווה אותי היום בדרכי החינוכית .

    שנים לא מעטות אחרי שסיימתי את המוסד-החינוכי שמעתי על "תפנית" נוספת שעשית שמאד אהבתי וניסיתי לאמץ כמנהל בית-ספר (בהצלחה לא גדולה יש לומר) – שרת עם תלמידים בכיתה שירים ישראליים במשך שעתיים בשבוע ובנית סביב זה תוכנית-לימודים שלמה. כמה יפה , כמה נכון , כמה ראוי .

     

    אני לא בקשר עמך כבר הרבה שנים אבל אני סמוך ובטוח שאתה בדרכך היצירתית ,העקשנית והביישנית ממשיך ל"פלס" מערה בתוך "היער האפל" שאופף אותנו מסביב, מערה שבו אפשר לקחת "נשימה עמוקה" ולהתחבר מחדש לכוחות של חיים ויצירה.

    מאחל לך עוד שנים הרבה של יצירה וכמובן בריאות

    מזל-טוב מכל הלב ,

    זהר מליניאק

     

     

    זהר מליניאק

    הנדון: המלצה על האתר "האתגר: חינוך לערכים"

    אהוד שמיר הוא המורה לאזרחות הנועז ביותר שהכרתי. הוא חריג אך אינו צריך להיות כזה. בשיעורי האזרחות שלו

    הוא הציב פרדיגמה נכונה, מתבקשת, להוראת אזרחות. כך צריך ללמד אזרחות: להכניס את נושאי האזרחות לכיתה או

    לקחת את הכיתה אליהם. במילים אחרות, לערב את התלמידים בנושאי האזרחות; לעמת אותם אתם; להזמין אותם לוויכוח,

    לעיצוב עמדה, ללקיחת אחריות, לנקיטת פעולה.

    שמיר הציב פרדיגמה לא רק ללימודי אזרחות אלא לחינוך בכלל – חינוך כפעילות מעצבת דעות, עמדות וערכים. החינוך במובן

    המהותי הזה כמעט שאינו מתקיים בבתי הספר. שמיר מבקש להחזיר אותו אליהם ולשקם אותו. עשייתו וספריו של שמיר

    הם עתירי השראה ויכולים להשפיע על מחנכים צעירים ולסמן להם דרך.

    שמחתי לשמוע שמשהו מכל זה יעלה באתר "האתגר: חינוך לערכים". זהו אכן האתגר והאתר מזכיר לנו אותו ומשיב אותנו

    לנתיב החינוך.

     

    בברכה, פרופ' יורם הרפז

     

    פרופ' יורם הרפז

    אהוד היקר,

    עם סיום שנת הלימודים ברצוני להודות לך בשמי, בשם צוות בית הספר ובשם התלמידים על המתנה הענקית שאתה מעניק לנו במסגרת תוכניתך "חברה משתנה".

    התוכנית הייחודית, העשירה בתוכן ובצורך לחשוב- מעוררת התפעלות ורצון ללמוד ולדעת עוד ועוד בקרב התלמידים.

    דרכך הנעימה והרצינית, החושבת והמסתכלת לטווח ארוך סוחפת אחריה את התלמידים באופן מוחלט, והדבר ראוי למלוא ההערכה!

    בי"הס ותלמידיו זכו באדם גדול בעל שיעור קומה, איש חינוך אמיתי, והכל הכל בהתנדבות!

    "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא…" כנראה מכוון גם אליך.

    בהערכה רבה,

    עדה אוברהן שמש,

    מנהלת בית הספר

    עדה אוברהן שמש מנהלת בית הספר

    רותי כהן: חברה משתנה

    לאורך שלוש שנים בתיכון (י-יב) היה לנו שיעור אחד בשבוע שבו התלמידים לא היו צריכים להיבחן או להגיש עבודה או תוצרים אחרים אשר מקובלים בשיעורים בבית הספר.

    השיעור הקסום הזה נקרא "חברה משתנה". בשיעור זה התקיימו דיונים של התלמידים בעיקר בעזרת שאלות מנחות לאירועים ונושאים שונים הקשורים בחברה הישראלית בפרט ובחברה אנושית בכלל. השיעורים זימנו שיח אמיתי ומפגשים עם אנשים שונים אשר הגיעו לכיתה להציג את הצד שלהם או את החוויה שלהם. התוצר בשיעור זה היה הבעת דעה של כל תלמיד בדרך מתורבתת והקפדה על כללי שיח. הקשבה לדעות שונות משלי.

    היו מפגשים שכלל לה היה פשוט לנהל שיח מתורבת. האמוציות געשו והטונים עלו. היו מפגשים בהם החניכים התרגשו ולמדו להעריך את מצבם הטוב ולחשוב על השונה והאחר בחברה. התוכנית אפשרה לחניכים להתמודד עם סוגיות אמיתיות, להקשיב לדעה שונה, לחשוב על דעתם שלהם. להבין שהמציאות מתקיימת עם מגוון דעות ולא רק בדרך שאני חושב שצריך. להבין שאנשים יכולים להחזיק בדעה שונה ולהיות גם חברים. לקבל דעה שונה משלי.

    הקביעות של השיעורים לאורך השנים השפיעו מאוד על התלמידים. אפשרו הסתכלות על תהליך והרגשה קבועה לגבי הנושאים שהועלו כל פעם מזווית שונה. בדיקת המציאות דרך דעות שונות ומהיבטים שונים. התלמידים הרגישו כי החוויה היא תהליך ולא מפגש מקרי או חד פעמי. אני בטוחה שאת השיעור הזה הם לא ישכחו גם כאשר הם יסיימו ללמוד בבית הספר.זהו שיעור לחיים.

    רותי כהן, מחנכת בבית ירח.

     

    רותי כהן, מחנכת בבית ירח.

     

    נעמה נווה

    אני מאוד מסכימה עם דעותיו של אהוד וחושבת שהמצב בו ביה"ס אינו מכשיר

    את הנוער להיות אזרח חושב במציאות כה מורכבת אינו נחלתו של החינוך הקיבוצי אלא קיים גם בבתי ספר עירוניים.

    כמחנכת ומורה העובדת עם נוער שנים, אני עדה לחשיבה הדיכוטומית, לנטייה לדעות מוקצנות ולחוסר הסובלנות כלפי האחר והשונה ממני. כיום כשהחברה שלנו כה משוסעת ונפרדת לקבוצות קבוצות, כאשר כל קבוצה מסוגרת בעצמה ולא "רואה" את השנייה, לא נוצר דיאלוג, אין הבנה וכך הקרקע לאיבה הדדית פורייה מתמיד.

    יש לנו נוער נבון וחכם . בה"ס הוא מקום המאפשר לנו הזדמנות אדירה ליצירת שינוי. שינוי מתחיל מחשיפה לתכנים ונושאים משמעותיים הנוגעים בלב החברה בה אנו חיים ופועלים. הלא תלמידים אלו יהיו בקרוב האזרחים שיובילו את המדינה שלנו. ולאן?? איזה אזרחים חשוב לנו שיהיו? איזה ראייה אנו מעוניינים להקנות להם? האם אין עלינו לקחת אחריות??

    אהוד שמיר כתב ויצר תוכנית העוסקת במציאות המשתנה. הייתה לי הזכות להיחשף, להכיר ולעבוד עם אהוד בבי"הס הקודם בו עבדתי.

    בשתי מילים – נשבתי, הוקסמתי.

    וכשעברתי לעבוד באורט במעלה בטבריה החלטתי שאני מעוניינת להפעיל את התוכנית בבה"ס. כמובן שצריך מנהל עם ראייה מיוחדת, שיתן את ברכתו לפרוייקט כזה וילווה אותו מבחינת משאבים אנושיים וכלכליים. ואלי מאירי מנהל אורט במעלה הוא אדם כזה. כיום זו השנה השלישית בה התוכנית תפעל בכל שכבת י', כאשר המחנכים הם שותפים מלאים לתוכנית ומעבירים את הדיונים בכיתה. המסגרת היא קבועה במערכת ומתבצעת לכל אורך השנה כמקצוע נלמד..

    במסגרתה אנו עוסקים בנושאים שונים ומגוונים כמו: היחס לאנשים עם צרכים מיוחדים . התלמידים נפגשו עם אמא לבת עם תסמונת דאון ועם זוג נשוי בעל תסמונת דאון. תרומת איברים – נפגשנו עם אם שבנה נהרג בתאונת דרכים והחליטו לתרום את איבריו ועם אדם שבחר לתרום כליה לאדם שאינו מכיר, שמירת הסביבה- אדם שפעל להגנת שמורת טבע מפני כרישי נדל"ן והצליח. נפגשנו עם הומו ולסבית , עם אב שכול איתו דיברנו על סוגיית פדיון שבויים. נפגשנו עם אשה שהלכה את כל שביל חוצה ישראל בקבוצה , עם אדם דיסלקט שלא רכש את הקריאה עד היותו אדם בוגר, התעסקנו הרבה בנושא של גזענות בחברה: היחס לאתיופים, קבוצות עדתיות, אב שכול ללוחם דרוזי ועוד ועוד…

    כל אורח הציג את בדילמות, הקשיים שחוה וכיצד החליט לפעול. מהם למדנו מהי נתינה, מהי קבלה ללא תנאי, מהי התמודדות וגבורה מול קשיים, מהו מאמץ ורצון אישי.

    בכל נושא כזה מתקיים דיון מקדים בכיתה כהכנה לפגישה עם האורח, ולאחר מכן עיבוד הנושא בכיתה. נוצר שיג ושיח, דיון ודיאלוג. נשאלות שאלות ומובעות דעות. אנו לא מתיימרים לומר להם איך לחשוב ומה לעשות, אלא בעיקר ברמת החשיפה לסיפור והדיונים שנוצרים. אנו מקווים שכל אחד יקח את זה לחייו ויחשוב על זה. לעולם לא נוכל לדעת איפה מתחילה ההשפעה וכמה תהודה היא יוצרת בהמשך חייהם ובחוויות השונות שיעברו.

    אני מאמינה שחובתנו הראשונה כאנשי חינוך היא לראות את הנוער כאדם חושב, בעל עמדה ומשפיע על המציאות בה הוא חי. אדם הער למה שקורה סביבו, בארצו, בעולמו ולא רק בחייו הפרטיים. אדם בוגר המבין שחיים אינם שחור או לבן, טוב או רע, הכל או כלום. אדם היודע להתמודד עם דילמות ומורכבויות בחיים. אדם שלא נמנע מלהסתכל למציאות בעניים ולוקח יוזמה.. ..

    נעמה האפט נוה

    מחנכת בתיכון אורט במעלה – טבריה

     

     

    נעמה האפט נוה מחנכת בתיכון אורט במעלה - טבריה

     

    התוכנית "חברה משתנה" מציגה את המציאות הסובבת אותנו וגורמת לנו לעצור רגע ולחשוב. היא מביאה את הדילמות החברתיות , שאין עליהם תשובה ברורה אל מרכז הכיתה, מפגישה את התלמידים עם אנשים שונים המייצגים דעות שונות ודרכי עשייה חדשים. מתוך מחשבה להפגיש את הנוער עם אנשים מהחברה , אותם לא היו פוגשים לבדם ויצירת שיח ודיון סביב הנושא אותו הציגו. התלמידים פוגשים את הנושא בתוך הכיתה ומחוץ לבה"ס ע"י מעורבות קהילתית במסגרות השונות. אנו מזמינים אנשים שהתמודדו עם דילמות וקשיים בחייהם והצליחו לגבור, להתחזק ולהרחיב את יכולת העשייה שלהם. השיחות הללו והדיונים שנוצרים בכיתה גורמים לפיתוח חשיבה חברתית הקשורה לחברה בה אנו חיים ומועברת ע"י שיח ודיאלוג עם התלמידים.המטרה שלנו היא להרחיב ולהעמיק את המבט של התלמידים, ולהראות שהיכולת להתמודד ולשנות נמצאת בתוך כל אחד מאתנו.

    וכך מתארים זאת התלמידים:

    במסגרת הפרויקט של חברה משתנה בבית ספרנו, אנו , תלמידי כיתה י' עוסקים בנושאים חברתיים שמאוד מעניינים וחשובים לנו. אנשים שונים שעברו דברים מעניינים בחייהם באים לכיתה שלנו ומספרים לנו על עצמם, על הקשיים וההתמודדויות שלהם וכן מציגים לנו דילמות ערכיות ומוסריות. אוראל- "המפגש עם גולן זכור לי במיוחד , בחור צעיר שגדל פה בעיר ועם הרבה נחישות ואמונה בעצמו הגיע להיות מפקד גדול על ספינה בחיל הים. למדתי שאני גם יכול להעז ולחלום גבוה". עסקנו הרבה בקבלה של אנשים מיוחדים. בפעם הראשונה נפגשנו ושוחחנו עם שגיא וניצן, זוג נשוי הלוקה בתסמונת דאון. ירין מתארת: "מהשיחה איתם הבנתי שהם זקוקים לקשר, בעלי צרכים ורגשות בדיוק כמונו". נפגשנו גם עם אימא של ניצן הסיפרה לנו על הקשיים וההתמודדויות של לגדל ילד בעל צרכים מיוחדים. עדן מתארת: "במסגרת יום שיא כל השכבה התחלקה למסגרות חינוך מיוחד בעיר ועסקנו בפעילות משותפת עם אוכלוסייה זו. בפעם הראשונה נחשפתי למקום בו אנשים אלו גרים ותקשרתי איתם. למרות שחששתי בהתחלה, היה ממש מרגש ומלמד". עמית מספר על הנושא של תרומת איברים. "נפגשנו עם אימא שבנה נהרג בתאונת דרכים והם החליטו לתרום את האיברים שלו לחמישה אנשים שונים ובזכותם הם הרגישו שמשהו ממנו עדיין קיים.. הבנתי את הכוח שבנתינה, ומה זה "כרטיס עדי".

    אנחנו מאוד שמחים לקחת חלק בפרויקט מיוחד זה. כל התכנית הזו מאפשרת לנו להיחשף לאנשים ונושאים מאוד מעניינים. היא גורמת לנו לחשוב מחדש על דברים מהותיים לנו כבני אדם בוגרים. בנוסף, זה גורם לנו לקחת אחריות ולהבין שאם נאמין בעצמנו וביכולות שלנו ונעבוד קשה- נגיע להגשים את הדברים שחשובים לנו ונצליח במטרות שלנו. וכמובן איך להיות טובים יותר אחד לשני.

    בהמשך נעסוק בנושא של גזענות. אנו נצפה בסרט פנתר לבן שצולם בטבריה ועוסק במתיחות ובאיבה שקיימת בין הרוסים לספרדים ונשוחח עם בימאי הסרט.

    כתבו – תלמידי י'1: ליאת מסלטי, עומר כהן, אליזיבת בויקו, עדן פניאן, אוראל זקאים, עדן ליסי, עמית יעקב, מאי אלקובי, מאור יצחק, ירין לוי ויוגב יפרח

    תלמידי י'1

    ידיעות הקיבוץ מוקי צור אהוד שמיר

    ידיעות הקיבוץ מוקי צור אהוד שמיר
    למעלה

    השאר פרטים ונחזור אליך בהקדם

      ּ