צרו קשר
ּ

המאבק עם הגמגום: שיחת פתיחה

אמב"י – ארגון המגמגמים בישראל: 03-5037558

בני רביד- יו"ר אמב"י: 052-6126586

יונתן ליבר: 054-9980902

מסכים ברצון לבוא. עובד בהתנדבות. הצעתי 300 ₪. לדבר בהמשך.

 

תקציר:

הסיפור של מגמגם שהתמודד עם הגמגום, והצליח.

שיחה על בעיות שעולות מזה, ועל התמודדות של כל אחד עם קושי שיש לו.

המטרה:

  1. להראות כיצד התמודד יונתן עם הגמגום
  2. להעלות קשיים שיש לכל אחד מאיתנו, ואיך הוא מתמודד עם הקושי.

 

1. שיחה מקדימה:

  • גמגום – מה זה?
  • פגשתם אדם שמגמגם?
  • איך הוא התנהג? השתתף בשיחה?
  • איך אתה הרגשת?
  • איך הגיבו אחרים על הגמגום שלו?
  • מה קורה לאדם כזה בחברה?

– מעגל קסמים: הוא מגמגם – חושש לדבר- אי ההשתתפות בשיחות מעיקה ומפחידה אותו עוד יותר, והוא משתתק.

  • זה קיים גם אצל בנים וגם אצל בנות?
  • זה קיים יותר אצל ילדים?
  • שמעתם על אנשים ידועים שגמגמו?

– משה; דמוסתנס

  • אפשר לרפא גמגום?
  • אפשר להתמודד עם גמגום?
  • לחלק את הכיתה לזוגות. כל אחד אומר משפט. בן הזוג מפסיק אותו ב-5 מקומות שונים – גם באמצע מילה – ואז הוא צריך לחזור על ההברה האחרונה 3 פעמים, ואז – להמשיך.
  • במליאה, מי שירצה, ידגים, ללא עזרת בן הזוג.
  • מה הרגשת כשהפסיקו אותך שוב ושוב? חששת מזה? זה הוציא מריכוז?

תארו לכם שכך זה קורה למגמגם כל הזמן.

  • קריאת קטע מהמאמר: ניסיונות ההסתרה והעקיפה של מגמגמים.

 

הרתיעה וההתמודדות של שוש אברהמוב

מתוך "דברים שרציתי לומר ולא הצלחתי".

מוסף הארץ, 11.2.11. מאת אביבה לורי

שוש אברהמוב, בת 29, התחילה לגמגם ברגע שהתחילה לדבר. היא נולדה בקווקז ועלתה עם משפחתה לישראל כשהייתה בת עשר. "רוב הטראומות בקשר לגמגום שלי התחילו בארץ, בכיתה ו', בנתניה, כשהילדים התחילו ללעוג לי. אני זוכרת שהילדות הייתה מלווה בירידות עליי. אני זוכרת שבהתחלה הצבעתי בכיתה, רציתי להקריא ולהשתתף ולא התביישתי. הרבה החמיאו לי על רמת העברית שלי, עד ששני ערסים היו באים ואומרים לי כל בוקר: "בוקר טוב ש…שו…שנה, והיום אני רואה את שני הפסיכים האלה , שהרסו לי את הביטחון העצמי ואת האישיות, מוכרים עגבניות בשוק. ילדים זה עם אכזר. מאמצע כיתה ו' הפסקתי להצביע ולא הייתי מוכנה לעשות כלום, לא שיעורי בית ולא כלום. אמא שלי דברה עם כמה מורים והם באו לקראתי והסכימו שאני לא אשתתף . בתיכון כבר הפנמתי את העובדה שאסור לי להצביע ולא להשתתף, הייתי שקטה ולא דומיננטית, אף פעם לא חשבתי שאני יכולה להנהיג אלא להיות רק אחת מקבוצה."

הגמגום שלה לא היה קשה במיוחד, אבל ככל שלעגו לה יותר, כך התגבר הגמגום. "הרגש הבסיסי בגמגום זה הבושה", היא אומרת, ואם את מתביישת בעצמך, את לא יוצרת קשרים חברתיים וזה כמו כדור שלג, זה הופך לחרדה חברתית ואת מתביישת יותר, ולא מרוצה מעצמך ומסתגרת בבדידות שלך, בתוך הגמגום. אנשים אומרים"את בסך הכל מגמגמת", אבל זה הרבה יותר מורכב. יש בזה המון דברים רגשיים ונפשיים.."

אברמוב שירתה בצבא כפקידה ואחר כך כמתכנתת מחשבים. אחרי הצבא למדה עבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. "עבדתי על הפחדים שלי", היא אומרת, "זה המוטו שלי, הלימודים עצמם לא קלים אבל את לומדת על עצמך המון." בעקבות התהליך הפנימי שעברה החליטה שהגיע הזמן ללכת לטיפול. "החלטתי שאני רוצה לזרום עם הגמגום שלי בכיף, כי לא כיף לי איתו, כי עדיין נמנעתי מהרצאות ומנאומים ארוכים. הרבה זמן הייתי בקטע של "אז מה, אני מגמגמת ולא נתתי לעצמי את האופציה לטפל בזה."

והיום?

היום אני עדיין מגמגמת, אבל כבר לא מתלווה לזה כל התהליך הרגשי. עכשיו אני רק מגמגמת. זה לא יושב אצלי על דברים אחרים. עכשיו זה רק טכני."

אברהמוב עברה לחיפה בעקבות בעלה שלומד בטכניון הנדסת חשמל. היא פתחה במרכז הכרמל חנות יד שנייה ומעסיקה חמש עובדות. לפני עשר שנים באה בפעם הראשונה לפגישה באמב"י. "הייתי בשוק. לא האמנתי שיש עוד אנשים מגמגמים. עד אז כמעט לא פגשתי אנשים כאלה ולא היה מישהו שיכולתי לחלוק איתו את רגשות התסכול והבושה שלי, את העובדה שהפנמתי שאני אפס. שם פגשתי אנשים שאמרו לי: "אז מה אם את מגמגמת, הנה אני מגמגם ואני מנהל חברה",וזה עזר לי המון. הבנתי שאפשר להגשים חלומות ולהתפתח. שהכל אפשרי עם עבודה עצמית ומודעות."

מגמגמים מפורסמים

  • משה רבנו
  • הקיסר הרומי קלאודיוס
  • המלך הבריטי ג'ורג' השישי
  • ווינסטון צ'רצ'יל
  • ג'ון אפדייק (סופר)
  • לואיס קרול
  • סומרסט מוהאם
  • ג'וליה רוברטס
  • אנתוני קווין
  • יו גרנט
  • אלביס פרסלי
  • יהודה פוליקר
  • האצן בן ג'ונסון
  • דמוסתנס

כיצד נעשה משה כבד פה?

מתוך ספר האגדה.

לאחר שנמשה משה מן המיים, היתה בת פרעה מנשקת ומחבקת אותו כאילו הוא בנה. ולפי שהיה יפה, היו הכל מתאווים לראותו. והיה פרעה מנשקו ומחבקו, והוא נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו. והיו שם יושבים חרטומי מצרים, ואמרו: מתיראים אנו מזה שנוטל כתרך ונותנו על ראשו, שלא יהיה זה שאנו אומרים, שעתיד ליטול מלכות ממך. מהם אומרים להרגו, מהם אומרים לשרפו. והיה יתרו יושב ביניהם ואומר להם: תינוק זה אין בו דעת, אלא בחנו אותו והביאו לפניו בקערה זהב וגחלת: אם יושיט ידו לזהב- יש בו דעת והרגו אותו, ואם יושיט ידו לגחלת- אין בו דעת ואין עליו משפט מוות. מייד הביאו לפניו, ושלח ידו ליקח הזהב, ובא גבריאל ודחה את ידו ותפס את הגחלת, והכניס ידו עם הגחלת לתוך פיו ונכווה לשונו- וממנו נעשה כבד פה וכבד לשון.

 

2. פגישה עם יונתן ליבר

בפגישה, יונתן מספר בגלוי על הגמגום שלו, על הפחדים וחוסר הביטחון, על התמיכה האיתנה של ההורים, על הקורס שעבר, ועל רגעי מבחן שהיו לו, כמו הציפייה שידריך בתנועה. ובכל פעם, הוא הכריע בעד התמודדות, והצליח.

 

3.שיחה מסכמת

  • איך התרשמתם מהפגישה?
  • היה משהו שהרשים אתכם במיוחד?
  • אתם זוכרים את השאלה הראשונה שלו? (האם שתקתם פעם במשך כל ארוחת הערב של יום שישי?)
  • קשה להקשיב לאדם מגמגם?
  • למה?
  • כי מה שלו קשה להגיד- אצלך זה מובן מאליו.
  • כמה זמן יכולה להימשך שתיקה של מגמגם?

– 20 שנה. כך היה עם החבר של יונתן.

  • מה הבעיה של המגמגם?

– הוא צריך לחשוב גם מה להגיד, וגם איך להגיד, בלי לגמגם. קושי כפול.

  • האם הוא יכול לעקוף את הגמגום?

– כן: ע"י שתיקה וחוסר התבלטות.

  • ממה הוא חושש?

– מצחוק ומלעג.

  • האם זהו חשש מוצדק?

– בילדות – כן. אבל מאוחר יותר, כבר לא צחקו. אלא שהטראומה נשארת: הפחד מפני אי היכולת לדבר כמו אדם רגיל.

  • מה קורה לאדם ששותק כל הזמן?

– הוא נדחק לשולי החברה, ומרגיש נחות לגבי חבריו.

  • ומה קרה ליונתן?

– הוא התקדם והעיז, שוב ושוב.

  • האם היו לו חששות?

– בוודאי. אבל הוא התגבר עליהם. למשל: כשהציעו לו להיות סמל מחלקה.

  • ומה קרה לגמגום?

– הוא לא נעלם; אבל הוא הפך לעניין משני. יונתן הצליח: כמדריך, כחייל, כסמל מחלקה, כבעל

  • אתם זוכרים מה הוא אמר לעצמו כל הזמן, על יכולותיו?

– "אני לא פחות מכם; אני כמוכם; אני שווה לכם." זה כמו מנטרה; וכל פעם הוא נוכח שזה באמת כך. כמובן שיש כאן בעיה: זהו מתח שמלווה אותו כל הזמן. אבל בסך הכל, זו בעיה משנית, שהוא יכול לחיות איתה.

  • מה הרגשתם כלפיו? האם הוא דיבר על משהו שישנו גם בי, בך, בך?
  • שמתם לב שהוא לא מחייך? למה?

– כי הוא מפנה את כל האנרגיות שלו לדיבור, לומר דברים נכון. הוא מתמודד כל הזמן.

  • איך הוא מתייחס לגמגום שלו?

– כמו מתנה. דבר מאוד חיובי, כי זה כל הזמן מאתגר אותו.

  • מה דעתכם על זה?

– זה מראה איזו אישיות חזקה יש לו. יחד עם זה, הייתי רוצה שהוא ירפה קצת; שלא יהיה כל הזמן במתח.

  • לסיכום: האם הוא אדם בוחר?

– בוודאי: בחברה, בפעילות- לא בשתיקה ובהימנעות.

  • האם בחיים יש תמיד בחירה?
  • האם תוכלו לספר, מי שמוכן, על קושי שהיה לך, ואיך התגברת עליו?
למעלה

השאר פרטים ונחזור אליך בהקדם

ּ